וַיֹּאמֶר֩ אֵלִיָּ֨הוּ הַתִּשְׁבִּ֜י מִתֹּשָׁבֵ֣י גִלְעָד֮ אֶל־אַחְאָב֒ חַי־יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר עָמַ֣דְתִּי לְפָנָ֔יו אִם־יִהְיֶ֛ה הַשָּׁנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה טַ֣ל וּמָטָ֑ר כִּ֖י אִם־לְפִ֥י דְבָרִֽי׃ (ס)
צרור המור
וכן אמר גשמיכם. לפי שהגשמים הוא דבר גדול ולכן אמרו גבורת גשמים. לפי שיורדים מכח גבורתו וידו של הקב"ה ולא מיד אחר. כאומרו היש בהבלי הגוים מגשימים. באופן שירידתם הוא בגזירת מלך ולא בטבע של עולם. והעד אליהו שאמר אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי. וזהו ואתנה לכם מים. כי אני הנותן ולא אתם. וא"כ לפי זה ראוי הוא שיהיו הגשמים שלנו. ולא של אומה אחרת. ולזה סמך אם בחוקותי תלכו שהם דברים בלי טעם. ונתתי גשמיכם בעתם. שהם גזירת מלך בלי טעם. וא"כ אם אתם שומרים השמטה שהיא מצוה בלי טעם. אף אני אתן לכם מדה כנגד מדה גשמיכם בעתם. כי הדין נותן שיהיו גשמיכם ולא של אחר. ולפי שהגשמים הם כלל כל הטובות. פירש בזאת הפרשה כל הטובות הנמשכות מהם. והם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. כי אחר שאתם שומרים שמיטת הארץ. כל הטובות ימשכו לכם מן הארץ וזהו ונתנה הארץ יבולה והשיג לכם דיש וכו' ונתתי שלום בארץ. כי אחר שאתם שומרים השמיטה. לא תראו מגלות הארץ ויהיה לכם שלום. כי בשלומה יהיה לכם שלום: